במלאת שלוש שנים לפעילות חברת מרש בישראל, עם כשישים תוויות מעשרים ושישה יקבים אני מבקש להציע את יין השנה שלי. זוהי כמובן בחירה אינדיווידואלית וסובייקטיבית, אך היא נסמכת במידה מסוימת גם על תגובות של קהל אקראי באוסטרליה ובארץ. זו עבורי בחירה "קשה" משום שהפורטפוליו של מרש, שמאגד יינות בוטיק מיוחדים מאוסטרליה וניו-זילנד, מציע מספר משמעותי של מועמדים לתואר "יין השנה". את הבחירה עשיתי משורה של יינות שהפכו את התהליך לקשה במיוחד: הריזלינג החד כתער של גרוסט 2008, הסוביניון הלבן המורכב של פוקס איילנד 2007, הדיסטנס (שירז) ואסיף (קברנה סוביניון) האינטנסיביים של גליימונד 2005, היוהן גאורג שירז והאולד ויין גרנאש המורכבים של קלסקי 2006, והאקליפס גרנאש-שירז המפתה של נון 2006. |
 |
בשנים קודמות נמנעתי מלהתמודד עם בחירה כזאת וכך לא נאלצתי להחליט מבין רבים מהיינות הנזכרים (משנות בציר קודמות) ויינות נוספים כגון: הסטנדיש והרליק המבריקים של סטנדיש (2003 ו- 2004 בהתאמה), הקרניבל אוף לאב והאנשנטד פס האקסצנטרים של מולידוקר (מ- 2005 ו- 2006), זינפנדל ה"קללה" הקסום של צ'רקי (2004), והאמיגרה ואקסייל המעודנים של הקולוניאל אסטייט (2005).
וכך, מתוך כל היינות המצוינים הללו, בחרתי השנה בריצ'רד לנדר 2006, של יקב קולוניאל אסטייט. 100% שירז מכרם בודד בן 100 שנים, הנטוע סמוך לעיירה גרינוק שבצפון מערב ברוסה. את היין טעם הצוות האוסטרלי של החברה בפעם הראשונה (ולא האחרונה) לפני כשנה, בתצוגה של שלושה עשר יינות נפלאים של היקב. למבקר המזדמן ליקב קולוניאל קל להבחין בהשקעה, הפדנטיות ואיכות תהליך הייצור, החל מחצר היקב המטופחת (עם גפני גרנאש בני למעלה מ-100 שנים שהועברו [ושרדו] מכרם שהפך לנדל"ן), דרך הסביבה הכמעט סטרילית באולם הייצור, מיכלי ההתססה הגדולים מאלון (שהובאו מצרפת ומכילים מנגנון קירור פנימי), וכלה בחביות הצרפתיות מאלון צרפתי, פקקי השעם הארוכים ונטולי הפגמים, ותיבות העץ של שני יינות הסדרה העליונה (האקסייל והאמיגרה).
כבר בטעימה הראשונה, בלט הלנדר בארומות המשכרות, החיך המשיי המאוזן והסיומת המהממת. ניכר היה שהלנדר והאקסייל 2006 (שניהם מכרמים בודדים בני למעלה ממאה שנים) מרחפים מעל היינות האחרים של היקב, שגם הם מהשורה הראשונה בכל טעימה שניתן לדמיין. קשה להצביע על גורם אחד שהפך את הלנדר לראשון בן שווים. האם זה האזור התובעני של גרינוק, עני ודל, שמחייב את הגפנים לשלוח שורשים עמוקים? האם אלו מאה שנות המאבק של הגפן? האם זה תהליך הגידול המוקפד שבו הגפנים עוברות דילול ירוק כפול ומניבות לבסוף כ-350 ק"ג לדונם? האם זו הסלקציה בקליטת האשכולות והענבים? האם זה תהליך ההתססה והייצור המבוקר ששומר על הארומות והטעמים? או, אולי, זה היישון הארוך ב- 100% חביות חדשות של אלון צרפתי משובח? מן הסתם, יין משובח זה משקף את מכלול כל הגורמים הללו.
הלנדר הוא יין מדהים שסחט שוב ושוב מחמאות וקריאות התפעלות מאלו שזכו לטעום אותו. יין של ארומות מסובבות ראש, של טעמי פרי עמוקים אך מאוזנים להפליא ושל סיומת ארוכה במיוחד. אני בדומה לאנשים רבים אחרים גורס ש'יש לשים את הכסף היכן שהפה'. וכך גם במקרה של הלנדר, הזמנתי לעצמי מספר בקבוקים (הגבלת המנכ"ל) מאלו שעתידים להגיע לישראל בחודש מאי הקרוב (וזאת, כמובן, בנוסף למספר בקבוקים ששריינתי לעצמי באוסטרליה). זהו היין המיוחד ביותר שלי לשנת 2008. לחיים.
ד"ר גיל מרום |