הערך של פקקי הברגה (Screwcaps) וציונים
שני הנושאים האלו אולי נראים לא קשורים, אבל קיים חוט מקשר ביניהם. לא משנה אם אתה טוען שלא קיימים שני בקבוקי יין זהים שחתומים בפקקי שעם; או שאתה מסכים שככל שהיין נמצא בבקבוק, שחתום בפקק שעם, כך הוא משתנה, עד שאתה נתקל בפתגם הבריטי "there are no great old wines, only great old bottles". ציונים יתנהגו בדומה, גבוהים ליינות טובים ונמוכים ליינות גרועים.
הדוגמא לעיל אינה תלויה בבעיית ה"שיעום" (trichloranisole, or TCA for short), שגם התומך הנלהב ביותר של פקקי שעם מודה שהיא קיימת. האירוניה היא שאם זו היתה הבעיה היחידה בפקקי השעם - תעשיית היין אולי היתה מקבלת אותה כיוון שתעשיית השעם הפורטוגזית מפחיתה בהצלחה את שכיחות ה TCA.
ניתן לטעון שההופעה הקיצונית של TCA הינה בשוליים, היכן שאולי יהיה ברור רק לטועמים מקצועיים שרגישים במיוחד לנוכחותו או כאשר קיימים שני בקבוקים זהים לטעימה במקביל. אך יתכן שבקבוקי יין שפגומים קלות יחשבו כמייצגים את היין האמיתי ויגרום ללקוחות להסיק שזה הטעם האמיתי של היין ויסתרו את המוניטין שלו.
הדבר תקף גם לגבי בעיה גדולה אף יותר - חמצון אקראי (Sporadic Oxidation), שמתרחש כאשר פקק השעם מאפשר לחמצן לחדור לתוך בקבוק היין. מכמה סיבות, יין לבן (במיוחד סמיון וריזלינג שלא התיישנו בחבית) הינו רגיש במיוחד לחמצון אשר ניתן לגילוי מידי, כאשר מדובר בחשיפה גבוהה, לפי שינוי צבע היין - בולט מאוד בכוס יין, אך גם בבקבוקי זכוכית סגורים.
בעבר, שופטים בתחרויות יין היו מבקשים אוטומטית בקבוק נוסף אם הבקבוק הראשון או אף השני היו מחומצנים. כיום, רוב השופטים מאמינים שלכל בקבוק יין מגיעה הזדמנות אחת, לא משנה אם הוא מחומצן או שמדובר בחשד.
מנגד, אם נתעלם מהחיסרון, האמיתי או הדמיוני, של פקקי הברגה (Screwcaps), לכל בקבוק יהיה טעם זהה לשני בכל נק' זמן נתונה.
העובדה שייננים אוסטרלים מעדיפים לבחור בפקקי הברגה מוצגת בטבלה הבאה, שחושבה על סמך 1237 בקבוקי יין (למעט 129 מבעבעים) שהוצגו השנה: |
